<h1>צרור הכסף הקצר, דרך ד' שער א'</h1>
<h2>דף ז.</h2>
האומר לחבירו תן מנה לפלוני ויקנה שדה זו, או קנה שדה זו, קנה מדין ערב, וכן [כתב] רבינו מאיר הלוי ופירוש רש"י פ"ק דקידושין.
<h2>דף יג.</h2>
ואין הקרקע נקנה בפחות משוה פרוטה. והמוכר שחייב ללוקח מעות אין הקרקע נקנה בהם, דמלוה להוצאה ניתנה, ואיתיה פ"ק דקידושין. לאפוקי מר"ם [שכתב] דנקנה במלוה פ"ז דקנין. והראב"ד השיג עליו.
<h2>דף כו.</h2>
הקרקע נקנה בכסף או בשטר. ואם הוא מקום שכותבים השטר לא קנה במעות עד שיכתוב השטר. אבל אם פירש שיקנה באיזה מהם שירצה בין בכסף לחוד בין בשטר לחוד, קנה. ונפקא מינה דמכיון שנתן הכסף אם ירצה מוכר לחזור אינו יכול לחזור. כל זה פ"ק דקידושין. וה"ה אם התנה המוכר כן.
הקונה בכסף והוא מקום שאין כותבין שטר ונתן מקצת דמים, אי עייל ונפיק אזוזי לא קנה אלא כנגד מעותיו. ואי לא עייל ונפיק אזוזי קנה כל הקרקע באותן מקצת דמים. ובמקום שכותבים, לעולם לא קנה עד שיכתוב השטר. והקרקע נקנה בשטר. כיצד, כתב לו "שדי מכורה לך" או "נתונה לך", כיון שהגיע שטר לידו קנה. ואמר שמואל דוקא במתנה אבל במכר עד שיתן דמים. ובמוכר שדהו מפני רעתה, אפילו במכר קנה, והכי אוקמוה ההיא דשדי וכו'. ושטר הקנאה י"א דאינו נקרא אלא כשכותבים מכורה לך וכו', אבל מכרתי אינו לשון הקנאה וכמקום שאין כותבים דמי. והעיקר דשטרות שלנו שטרי הקנאה הם, דהוי "מכרתי" כמו "מכורה", כמו נתתי כסף השדה [בראשית כ"ג] שפירושו אתן.
הקונה בחזקה במקום שכותבים השטר, י"א דלא קני עד שיקח השטר. כן [כתב] רמב"ן. ורבינו האיי בתשובה [כתב] דבמקום חזקה אפילו כותבין באותה העיר שטר א"צ לשטר, [והטעם] חזקה אלימא. והוא דלא עייל ונפיק אזוזי. והקונה קרקע ויצאו עליו עסיקין, כתוב בדרך ראשון שער עשירי.
המוכר שדהו בקנין סודר, אפילו לא נתן דמים קנה, [כך כתבו] הרשב"א ור"ם פ"ה. והעיטור [כתב] לא מהני סודר אי עייל ונפיק אזוזי.
<h2>דף כז.</h2>
והמוכר שדהו ואמר וכתבו לו השטר, ולסוף חזר בו שאין רצונו שיכתבו לו השטר, חוזר בו. שאינו רוצה שיכתבו לו שטרות (ויוציא) [ויצא] קול עליו שלא יזלזלו בנכסיו. ואם אמר על מנת שיכתבו לו שטר, (כשם שאינו חוזר בשדה כך בשטר) [כשם שחוזר בשטר כך בשדה] איתיה פרק הספינה. וכזה בדרך א' שער ט' אות ב'.
מכר עשר שדות בעשר מדינות, ומכרן לאחד, כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן. ואם לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו. ואיתיה פ"ק דקדושין. ודין זה במתנה ושכירות, מי שהחזיק באחת קנה כולם, ולשכירות עד מלאות לו הזמן.
<h2>דף מז.</h2>
ואין הקרקע נקנה בפחות משוה פרוטה. והמוכר שחייב ללוקח מעות אין הקרקע נקנה בהם, דמלוה להוצאה ניתנה, ואיתיה פ"ק דקידושין. לאפוקי מר"ם [שכתב] דנקנה במלוה פ"ז דקנין. והראב"ד השיג עליו.
<h2>דף מט:</h2>
המוכר שדהו לדעת שיעלה לירושלים, ובשעת המכירה לא גלה, רק כי קודם היה רגיל לומר כי דעתו לעלות שם, אמר אביי הוו דברים שבלב ולא הוייאן דברים, ואיתיה פ"ב דקידושין.
<h2>דף נ.</h2>
המוכר שדהו לדעת שיעלה לא"י, וגלה בעל המכר, ועלה ולא דר שם, שלא הוכן לו שם דירתו. אדעתא דסליק, והא עלה. ואיכא דאמרי הוא, וכן הלכה. פ"ב דקדושין. המוכר שדהו לדעת שיעלה, ולא גילה בעת המכירה. רק שהיה רגיל לומר כן. ולסוף לא עלה. אמרינן אי בעי סליק.
